"יד לקשיש"- רקע היסטורי

buildingבשנת 1962 הייתה ישראל מדינה צעירה בת 14 בלבד. ירושלים הייתה מחולקת, ונתונה למצוקות חברתיות קשות מכפי שהעיר יכלה להתמודד עמן.

מקומות עבודה היו מועטים, העניים התרבו ומדי חודש נזרקו קשישים לרחוב כפושטי יד. המדינה התמקדה בהגנה, התפשטות והישרדות. בשנים אלו לא היו זמן או משאבים לחשוב על סיוע לקשישים, שלא לומר על ניסיון לשלב את הקשישים באופן שיוכלו לתרום למדינה הצעירה.

מורה בתיכון בירושלים בשם מרים מנדילוב סירבה להשלים עם הסבל האנושי ואובדן הכבוד העצמי שקשישים רבים סבלו ממנו, ועם העמדות השליליות שהביעו תלמידיה כלפי קשישים: תלותיים, חסרי ערך, ושאינם רלוונטיים.

גב' מנדילוב החליטה לעשות מעשה ולפתוח כריכיה קטנה עבור שמונה קשישים קבצנים שאספה ברחוב. במקביל גייסה בית ספר מקומי שישלח ספרים לתיקון בכריכיה שהקימה והכשירה את הקשישים, באמצעות מתנדבים מקצועיים, במלאכת הכריכה. בדרך זו זכו הקשישים לרכוש מקצוע, לשוב ולהשתלב במעגל העבודה ולזכות בסכום כספי תמורת מלאכתם. יותר מכל, הם זכו להשיב את כבודם העצמי בעיני עצמם וסביבתם. יותר מ - 50 שנה אחרי, "יד לקשיש" עדיין מעניק לקשישים נזקקים הזדמנות לזכות בכבוד עצמי וגאווה אישית בזכות עבודתם.

במבנה המקורי בו נוסדה הכריכיה, בשכונת מורשה (מוסררה), התפתח מתחם מרשים ורחב ידיים בו מציעה "יד לקשיש" הזדמנויות תעסוקה עבור כ - 300 קשישים נזקקים. החדר המקורי ששימש את הכריכיה קטנה התפתח לסדנת מלאכה בתחומי הנייר הממוחזר, הכוללת גם עבודות כריכה, ואליו התווספו סדנאות מלאכה בתחומים רבים נוספים בהם בין היתר קרמיקה, מתכת, ציור על משי, טקסטיל ועוד.

ההתפתחות וההתרחבות לא שינו את האמיתות שיישמה "יד לקשיש" מאז הקמתה והן נותרו בעינן- לשמש מקום תעסוקה לקשישים נזקקים, ולהציע להם הזדמנות להשתלב בחברה כאזרחים תורמים ויצרנים, באווירה של כבוד והערכה.

 

לתרומה

בכל יום, כ- 300 קשישים נזקקים מאזור ירושלים מגיעים ל "יד לקשיש" אשר מאפשר להם להמשיך ולתפקד כאנשים פעילים ויצרניים בחברה. לתרומה

חדשות

צפו בסרטון שלנו